החלטה בתיק ע"ע 24342-03-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שבו נתקבלה בחלקה תביעת המשיב כנגד המבקשת והיא חויבה לשלם לו סכומי כסף שונים (השופטת עפרה ורבנר ונציגי הציבור מר פואד סבאג ומר יהודה מילוא; ס"ע 23116-08-10; ניתן ביום 12.2.13; להלן - " פסק הדין").

הרקע לבקשה

2.         המשיב עבד כפועל בדיר לגידול חזירים המצוי בבעלות המבקשת, החל מיום 1.11.02 ועד ליום 9.2.10. עם סיום עבודתו הגיש המשיב כנגד המבקשת תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה, לרבות זכויות מכח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות (להלן - " ההסכם הקיבוצי") או צו ההרחבה בענף זה (להלן - " צו ההרחבה" או " הצו").

3.        בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה. בית הדין קבע כי הוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות על יחסי העבודה בין הצדדים, שכן המשיב לא הוכיח שהמבקשת חברה בארגון המעבידים החתום על ההסכם. מנגד, נקבע כי הוראות צו ההרחבה חלות על העסקת המשיב בהיות "משק בעלי חיים" אחד מענפי החקלאות הנכללים בהגדרת "משק" שבצו. לצורך חישוב זכויות המשיב לפי הצו ובהסתמך על תלושי השכר, קבע בית הדין האזורי כי המשיב הועסק במהלך תקופת עבודתו, או לפחות ברובה, כעובד חודשי. כפועל יוצא מכך חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 19,097 ש"ח כפיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה וסך של 143,949 ש"ח כגמול עבור עבודה בשעות נוספות ובשבתות; שני סכומים אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.06. בנוסף, נפסקו לזכות המשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 17,000 ש"ח.

תביעות המשיב לתשלום דמי חגים, לתוספות השכר בגין כלכלה, תוספת משפחה ומענק שנתי וכן לתשלום פיצויי פיטורים - נדחו. כמו כן נדחתה טענת קיזוז שהעלתה המבקשת.

4.         המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית דין זה ובמקביל (ועוד קודם לתיקון תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי מיום 12.3.2013; ק"ת תשע"ג מס' 7231) הגישה לבית הדין האזורי את הבקשה לעיכוב ביצועו.

5.         בהחלטה מיום 3.4.13 קיבל בית הדין האזורי את הבקשה בחלקה, כך שהמבקשת חויבה לשלם למשיב סך של 75,000 ש"ח ואת הוצאות המשפט בסך של 17,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.2.13 (המועד שבו ניתן פסק הדין), ואילו את יתרת הסכום הפסוק או ערבות בנקאית בשיעורה תפקיד המבקשת בקופת בית הדין בתוך 14 יום. עוד נקבע כי אם לא יופקדו הסכום או הערבות הבנקאית בקופת בית הדין, יבוטל עיכוב הביצוע (להלן - " החלטת העיכוב").

6.         בסמוך לאחר החלטת העיכוב העבירה המבקשת לידי המשיב את הסכום שלא עוכב במסגרת תלוש שכר בגין חודש מרץ 2013 (להלן - " תלוש השכר"), וזאת תוך הפחתת מס בשיעור מלא. ביום 18.4.13 שלחה באת כוח המשיב לידי בא כוח המבקשת אישור פקיד שומה מיום 17.4.13 בדבר שיעור המס לניכוי במקור, שלפיו יש לנכות מהמשיב מס בשיעור של 7% בלבד (להלן - " האישור").

לאחר פניית המשיב בעניין זה, הורה בית הדין האזורי למבקשת (החלטה מיום 29.4.13) להבהיר מדוע ניכתה משכר המשיב מס בשיעור של 50% ולא פעלה בהתאם לאמור באישור פקיד השומה. עוד נקבע בהחלטת בית הדין האזורי כי בהעדר הבהרה כאמור, או התחייבות של המבקשת לתיקון הסכום ששולם למשיב, לא יינתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין.

7.         ביום 1.5.13 הודיע בא כוח המבקשת שעם קבלת האישור פנה לרואה חשבון, ושככל שניתן יהיה לתקן את תלוש השכר ולבצע החזר בגין כספי המיסים שנוכו, יעשה זאת ללא דיחוי. בעקבות הודעה זו הורה בית הדין האזורי למבקשת (בהחלטה מיום 7.5.13), להודיע עד ליום 19.5.13 אם העבירה לידי המשיב את השלמת הסך של 75,000 ש"ח בניכוי מס בשיעור של 7% בלבד. עוד נקבע כי אם העברה כאמור טרם בוצעה, על המבקשת להגיש עד ליום 19.5.13 תצהיר רואה חשבון מטעמה שבו יובהר מדוע לא תוקן התשלום באופן מיידי, שעה שהתשלום בוצע והאישור הומצא עוד במהלך חודש אפריל 2013. בנוסף הורה בית הדין האזורי למבקשת להבהיר מהו הסכום המדויק שאותו היתה אמורה לשלם למשיב בהתאם לפסק הדין, לרבות תחשיבי הפרשי הצמדה וריבית, נכון למועד שבו שולם הסכום בהתאם להחלטת העיכוב, ומהי היתרה נכון לאותו מועד. בית הדין הוסיף וקבע כי בהעדר הודעות מטעם המבקשת עד ליום 19.5.13, לא יעוכב ביצועו של פסק הדין.

8.         ביום 30.5.13 ביטל בית הדין האזורי את החלטת העיכוב, לאחר שמצא שהמבקשת לא מילאה אחר האמור בהחלטותיו, חרף אורכה שניתנה לה.

הבקשה וטענות הצדדים

9.         בעקבות החלטת בית הדין האזורי לבטל את החלטת העיכוב, הגישה המבקשת את בקשתה דנן, שבה היא מבקשת את עיכוב ביצוע פסק הדין וכן מתן הוראה למזכירות בית הדין להמציא לידיה שובר תשלום בסך של 148,273 ש"ח לשם הפקדתו בקופת בית הדין.

10.      המבקשת טוענת כי יישמה את החלטת העיכוב באופן מיידי, העבירה לידי המשיב את הסכום שלא עוכב באמצעות תלוש השכר, ובמקביל הגישה למזכירות בית הדין האזורי בקשה להמצאת שובר לשם הפקדת יתרת הסכום הפסוק. לטענתה, בתגובתו לבקשה להמצאת השובר, העלה המשיב טענות ביחס לשיעור סכומי המס שנוכו משכרו, תוך הסתמכות על האישור מיום 17.4.13, אשר הומצא לידיה לאחר הנפקת תלוש השכר והעברת הסכומים שנוכו לשלטונות המס. בנסיבות אלה ולאחר בדיקה חוזרת עם רואה חשבון, נמצא כי המשיב הוא שצריך לפנות לרשויות המס לקבלת החזר, במידה שהוא זכאי לו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי חרף העובדה שקיימה את החלטות בית הדין האזורי ככתבן וכלשונן, בחר המשיב לנקוט נגדה הליכי הוצאה לפועל. בנסיבות אלה ובהתאם להחלטת העיכוב - משלימה המבקשת - מבוקש ליתן החלטה במעמד צד אחד המורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל והמורה למזכירות בית הדין להמציא לה שובר תשלום כאמור.  

11.      המשיב הודיע על התנגדותו לבקשה. לדבריו, נקט הליכי הוצאה לפועל רק לאחר חלוף המועד שנקבע בהחלטת העיכוב, ולאחר שבדק ומצא כי בקופת בית הדין לא הופקדו סכום כלשהו או ערבות בנקאית כנדרש בהחלטת העיכוב.

לגופם של דברים טוען המשיב, כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכי מטעם זה בלבד דינה להידחות על הסף; כי הבקשה אינה נסמכת על תשתית עובדתית; כי המבקשת לא הצביעה על נסיבות שבעטיין עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך אם יבוצע פסק הדין באופן מיידי ולאחר מכן תזכה בערעור, או על נסיבות המלמדות כי יקשה עליה להיפרע מהמשיב; כי המבקשת היא חברה בע"מ שמצבה הכלכלי אינו ברור וקיים חשש גדול שאם יעוכב ביצוע פסק הדין ובסופו של יום הערעור יידחה, ימצא המשיב בפני שוקת שבורה; כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים, בהיותו נסוב על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא (שלפיהן עבד המשיב שעות נוספות ובשבתות ולא קיבל שכר בעדן), שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן; כי מדובר בפסק דין כספי שהכלל לגביו הוא כי אין הגשת ערעור מעכבת את ביצועו אלא במקרים חריגים.

12.       בתשובתה לתגובת המשיב חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה ומדגישה כי המשיב נקט את הליכי ההוצאה לפועל עוד ביום 21.4.13, אף שעוד קודם לכן, ביום 3.4.13, ניתנה החלטת העיכוב. עוד מציינת המבקשת כי למרות בקשות חוזרות מצדה, לא נמסר לה שובר מתאים לשם הפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין.

הכרעה